ד"ר ללימודי חילוניות – ראיון עם פיל צוקרמן

ד"ר ללימודי חילוניות – ראיון עם פיל צוקרמן / מאת: עומר צוק,  מגזין הומניסט 29.6.2018

את ניצני החשיבה האתאיסטית אפשר למצוא בשלל תרבויות העולם העתיק. אך האנושות הייתה צריכה לחכות למהפכות המחשבתיות של תום ימי הביניים על מנת ללכת עם המסקנות העמוקות של האתאיזם צעד נוסף קדימה. דרך משפטו של סוקרטס שנאשם מקלקל את הצעירים בכך שאינו מאמין באלים, להכרזתה של דמותו של ניטשה עד מות האלוהים, הרצאתו של ז'אן פול סארטר שהאקזיסטנציאליזם הוא הומניזם, אנחנו מוצאים שההיסטוריה של החשיבה ההומניסטית חילונית היינה עשירה, מגוונת, ומעוררת השראה. 

האנושות הייתה צריכה לחכות לשנת 2011 על מנת שיוקם המכון מחקר הראשון בעולם לחקר החילוניות בדת ובתרבות, במכללת פיצר בקליפורניה. 

יצרתי קשר עם מייסד וראש המכון, ד"ר פיל צוקרמן, על מנת ללמוד ממנו על המניעים שלו להקמת מכון המחקר, ולשמוע ממנו את דעתו על מצב החילוניות בימינו.

הקמת את התכנית ללימודים חילוניים במכללת פיצר. האם תוכל לספר לנו מה הניע אותך ליצור את התכנית הזאת?

"ייסדתי תכנית ללימודים חילוניים כי –

1. אנשים לא-דתיים מהווים נתח עצום מהמין האנושי. עלינו לחקור אותם. איך הם חיים? איך הם מגדלים ילדים? איך הם מתמודדים עם המוות ועם שאלות מוסר? חוקרי מדעי החברה הקדישו יותר מ-100 שנה לחקר הדת. מצוין. אבל עלינו לחקור גם את הלא-דתיות/חילוניות.

2. החילוניות נמצאת בפריחה. החילוניות במדינות רבות משגשגת. למען האמת, לראשונה בהיסטוריה יש כיום חברות רבות שבהן מניין החילוניים עולה על הדתיים! יותר ויותר אנשים בכל רחבי העולם מתרחקים מהדת. מאות מיליוני בני-אדם חיים היום את חייהם ללא אמונה או השתייכות דתית. צריך לחקור את חייהם. יש לקחת בחשבון את עובדת קיומם.

3. קשה להבין רבות מהחברות, התרבויות והגישות המדיניות שקיימות בעולם מבלי להתייחס לחילוניות. חשוב על מקומות כמו טורקיה, צרפת, נפאל, הודו, ישראל, ארה"ב וכד': אפשר להבין את המתרחש במדינות אלה רק אם בוחנים את ההיבטים החילוניים השונים שבהן.

4. סטודנטים ותלמידים צמאים לידע אודות אתאיזם, הומניזם, חילוניות. הם רוצים ללמוד על הנושאים האלה.

תכנית הלימודים החילוניים שואפת להיות רב-תחומית ולהקיף היבטים רבים של חילוניות. למשל:מנקודת-מבט היסטורית, אנחנו בוחנים טיעוני חילוניות, ספקנות, אתאיזם, אגנוסטיות ו/או נטורליזם, השקפות עולם, תנועות ומגמות-חיים מן העבר, החל מהעולם העתיק דרך תקופת התבונה וכלה במאה ה-21. 

יש חשיבות מכרעת להבנת הדרכים בהן ביטויי החילוניות והחילוניות עצמה הוגדרו, נמסרו, נוסחו, זכו להגנה, להשמצה ולהתנגדות בחיי הימיום בעבר.מן ההיבט החברתי, אנחנו מבקשים לדעת מיהם החילוניים לפי אמות-מידה דמוגרפיות מרכזיות: מגדר, גזע, מעמד, השכלה, נטיה מינית וכו'. 

נוסף על רצוננו לפתח הבנה נוקבת של החילוניות בתהליך החברתי ברמת המאקרו, אנו מתעניינים בתנועות חברתיות חילוניות ובחיברוּת חילוני כמו גם ב"חיים חילוניים". לדוגמה, איך החילוניים חיים בפועל את חייהם, מגדלים את הילדים, מוצאים קהילות מתאימות וכו'. זאת ועוד, אנו מנסים לנתח את הדרכים בהן החילוניות מושפעת מהיבטים אחרים של העולם החברתי ומשפיעה עליהם.מנקודת-מבט אנתרופולוגית, אנחנו חוקרים ומתארים תרבות חילונית, מקומית וגם גלובלית. 

איך נראית תרבות חילונית? איך אנשים חילוניים יוצרים וחווים טקסים, מורשת ומסורת? הכרחי לערוך מחקרים אתנוגרפיים על קבוצות, משפחות, תנועות, קהילות וחברות חילוניות משום שמספרם של הגברים והנשים החילוניים הולך וגדל, שהרי ללא אתנוגרפיה מבוססת של החילוניים, הידע שלנו באשר למצב אנושי באמת לוקה בחסר.

מן ההיבט הפסיכולוגי, אנו שואפים להבין את הנפש, המוח, האישיות, המניעים, הרגשות והנטיות המנטליות של הגבר והאישה החילוניים. במיוחד, בשלים למחקר היסודות הקוגניטיביים והנוירולוגיים של הספק/תמימות והספקנות/אמונה. לסיכום, אנו מעוניינים לזהות את הדרכים בהן גברים ונשים חילוניים נבדלים פסיכולוגית מהשווים להם הדתיים, וכיצד הבדלים אלה באים לידי ביטוי בהיבטים השונים של חיי האנשים.

בפרספקטיבה של מדעי המדינה, חקר החילוניות ככוח בעל משקל במדיניות המקומית, הלאומית והבינלאומית הוא בגדר הכרח. מדיונים סביב הפרדת הדת והמדינה באלבמה ועד למאבקים על השימוש בכיסויי ראש בצרפת, מהעילית החילונית של טורקיה ועד לוויכוחים הנוגעים לפעילות מטיפים באוטובוסים הציבוריים בג'מייקה, מהקרב הניטש בין חילוניים לדתיים בישראל ועד לאופי הפלורליסטי של הדת בהודו, מרדיפת ה"פאלון גונג" בסין ועד לרצח הבלוגרים החילוניים בבנגלדש; תנועות, כוחות, אידיאולוגיות, מצעים ומפלגות חילוניים ממלאים תפקיד משמעותי בחיים הפוליטיים בעולם כולו. כמעט ולא ניתן להבין את הפוליטיקה של ימינו ללא הבנה מוצקה של התפתחות החילוניות על כל דקויות ביטוייה.

בראייה הפילוסופית, יש חשיבות עליונה לוויכוחים בענייני קיומו של אל, בענייני אמונה, הוויה, קיום ומקורות האתיקה והמוסר. כאן רלוונטיים גם האפיסטמולוגיה, המטפיזיקה, האקסזיסטנציאליזם, הקוסמולוגיה, האתולוגיה, הנטורליזם, הסקפטיות, הרציונליזם, האמפיריציזם, הפרגמטיזם – אכן, כשבחילוניות, בחופש מדת ובפילוסופיה עסקינן התחום הינו רחב ביותר.

מן ההיבט של חקר הדתות, אנחנו מבינים שהחילוניות והדתיוּת מתקיימות במערכת יחסים דילאקטית: אי-אפשר להבין לגמרי את החילוניות מבלי להבין את הדתיות. ממש כפי שכל ניתוח מחמיר של משמעות המושג "חילוני" תלוי במשמעותו ובקיומו של ה"דתי", כך גם הדתיות תלוי בייחוד ובתוכן שמעניקה לה החילוניות.

מן הפרספקטיבה של מדעי הרוח, אנחנו קשובים לדרכים השונות בהן רעיונות, זהויות, רגישויות, ויכוחים, דילמות וחיים חילוניים מוצגים, נוצרים, מנוסחים ומפותחים באמצעות הספרות, הסרטים, התיאטרון, הפיסול, המחול והאמנויות האדריכלויות והחזותיות הרלוונטיות.

לסיכום, חקר החילוניות שואב ממגוון רחב של השקפות דיסציפלינריות במגמה להבין, לבחון ולהסביר טוב יותר היבטים שונים של חילוניות וחופש מדת בעבר ובהווה."

לפי אחד הסטריאוטיפים המרכזיים שהולך וקונה לו אחיזה בישראל, החילוני חסר קוד מוסרי, או שחייו נעדי משמעות וכל שנותר לו הם צרכנות ובידור. אנלוגיה ידועה שרודפת את החילוניים בישראל נטבעה על-ידי רבי חזון-איש בפגישתו עם בן-גוריון, כשאמר שהיות שלחילוני אין חובות, שלא כמו הדתי, הרי שהעגלה הריקה צריכה לפנות את הדרך לעגלה המלאה; כך גם שומה על החילוניים לתת עדיפות לצרכי הדתיים. מהי תגובתך להאשמה זו כלפי החיים החילוניים?

"כן, נכון שהחיים החילוניים יכולים לעתים לעבור מבלי שמתעמקים בהם ולהוות כתם מטושטש של צריכה ובידור. בוודאי. אבל לדעתי הדברים יפים רק למיעוט קטן של חילוניים. למרבית החילוניים, החיים הם משמעותיים בהרבה. אנו מוצאים משמעות ביחסינו עם אנשים אחרים, ביצירה ובאמנות, בפרודוקטיביות שלנו, בעבודה, בפוליטיקה, בטבע, בתגליות מדעיות. אנחנו מוצאים משמעות באהבה, במשפחה, בקשרי ידידות, בתחביבים, במוסיקה ובעשייה למען עולם טוב יותר. אנו מוצאים משמעות בתהייה על חידות ההווייה והקיום. אנחנו מוצאים משמעות בהגות בנושא המשמעות. אנחנו מוצאים משמעות בילדינו, ביופיו של הים, בספרות – למעשה, אנו מוצאים משמעות בכל דבר ודבר, להוציא האמונה ביישויות קסומות שאינן קיימות.

באשר למוסר: החילוניים מבססים את המוסר שלהם על אמפתיה וחמלה. אנו יודעים מהו סבל, ולכן שואפים שלא לגרום סבל לזולתנו ולעזור לסובלים. המוסר האנושי אינו בא מן האל או מציות לחוקים עתיקים, אלא מן האבולוציה שלנו ומהתפתחותנו במשך מיליוני שנים; הוא נובע ממוחותינו, כשאלה משחררים כימיקלים שמעוררים תחושות נוחם, אהבה ונדיבות; הוא נובע מכך שטיפלו בנו בהיותנו עוללים חסרי-ישע; הוא נובע מהדרך בה גידלו אותנו ומהקשרים החברתיים שלמדנו ליצור; הוא נובע מנסיון אישי; הוא נובע מהשיקול איך עלינו לנהוג ומדוע. הדת משחיתה את המוסר משום שהיא מורידה את האדם למדרגת עבד צייתן שפועל על פי חוקיה של אלוהות סמויה וקסומה, או על פי הוראות הרבנים. כשאנחנו תוהים כיצד יש לנהוג ומה לעשות, כחילוניים, אנו שואלים: מי יינזק? מי יסבול מכך? ושאלות אלה מנחות את הדיון המוסרי שלנו. לעומתנו, הדתי שואל רק: מה מצווה האל? מה מורָה ההלכה? זה הופך בני-אדם לרובוטים חסרי-לב, לפועלים חסרי-מחשבה שמצייתים לחוקים במקום להתייחס לרגשותיהם, חוויותיהם וזכויותיהם של אחרים.

ובאשר לעגלה הריקה לעומת העגלה המלאה: ראשית כל, עגלה מלאה שטויות לא ראויה לזכות קדימה. לעולם. הדת מבוססת על שטויות: בדותות, אגדות, שקרים וקשקושים דמיוניים. אין אלוהים, סיפורי התנ"ך הם סתם אגדות נושנות ולעתים קרובות אלה הן אגדות גזעניות, מיזוגניות, הומופוביות ונואלות. ושנית, הרעיון לפיו התרבות החילונית היא ריקה איננו נכון. התרבות החילונית מלאה בערכים ומידות חשובים כמו השיטה המדעית, רעיון זכויות האדם האוניברסליות, מושג הדמוקרטיה, זכויות הנשים, זכויות הלהט"ב, זכויות בעלי החיים, מוסר המושתת על אמפתיה וחמלה, אמפיריציזם, קוסמופוליטיות, החיים במציאות, כאן ועכשיו, הדאגה לטבע ולכדור הארץ, וכן הלאה וכן הלאה."

איך מתארגנים ההומניסטים החילוניים ברחבי העולם?

"יש המון ארגונים חילוניים בעולם כולו, כמו האתאיסטים האמריקניים (American Atheists), הקרן לשחרור מדת (Freedom From Religion Foundation), התאחדות ההומניסטים האמריקאית (American Humanist Association), התאחדות ההומניסטים של גאנה (Humanist Association of Ghana), ההתאחדות הברזילאית של אתאיסטים ואגנוסטיקנים (The Brazilian Association of Atheists and Agnostics), התאחדות ההומניסטים של הודו (the Indian Humanist Union), התאחדות ההומניסטים של נורבגיה (the Human Etisk Forbund) וכו', אך למרבה הצער אלה הם ארגונים חדשים וקטנים יחסית (פרט להתאחדות ההומניסטים של נורבגיה, שעליה נמנים חברים במספר עצום והוא מוכר שם היטב), ולכן מרביתם אלמוניים מבחינת העולם הרחב. חסרים להם תורמים גדולים ותקציביהם קטנים, אבל הם נהנים מתמיכתם של הומניסטים חילוניים נלהבים.

בנוסף, החילוניים אינם דבקים באיזה קוד קדוש הנסמך על כתובים דתיים או במאמרי דת שנועדו לגבש אותם כעדה, ואין שום קנון או דוֹגמה. בקצרה, לא קיים "זרם חילוני" – על כל הקישוטים של פולחן, תרבות, טקס, סמלים, קהילה או ביגוד רשמי – כמו בזרמים הנוצריים, המוסלמיים, היהודיים, הסיקיים וכד'. לפיכך, מועטים הם מאמצי התמיכה הבינלאומיים או אף המקומיים בתרבות החילונית."